נִשְׁטֹף אֶת פָּנַיִךְ

נְיַבֵּשׁ שְׂעָרֵךְ

נְחַמֵּם אֶת כַּפּוֹת יָדַיִךְ

הֵיטֵב

קוּמִי. יֵשׁ עוֹד זְמַן, יֵשׁ.

קוּמִי

 

בּוֹאִי נִבְרַח מִכָּאן

 

(רוית ליכטנברג יקותיאל)

 

קמיל שטוקפיש, בת 22, נהרגה בתאונה טרגית בטיול בבוליביה.

כותבת ד״ר צילה זן־בר צור: ״בפואמה שוברת לב ויפה לאין שיעור זו, המשוררת רוית ליכטנברג יקותיאל, דודתה של קמיל, משרטטת לנו שבילים של התבוננות במסע החיים ושברם. היא צובעת בסגול את סוד האימהות באבלן, את סוד פציעתנו הארכיטיפית בגן העדן המיתי; את המוות ואת הלידה מחדש, את ידיעת מחזוריות החיים על כאבם ואושרם.״

 

שעה ארוכה ישבתי למול דפי הספר כדי לחשוב איך להתחיל לספר עליו. ׳ואת כלה׳ הוא ספר שירה שיש בו עוצמות בלתי נתפסות של כאב ושל יופי. אין לי מילים טובות מספיק על מנת לסכם ולתמצת את עושרו, עומקו ומרומיו. מילותיה של רוית כל כך מדויקות, כל כך עוצמתיות, כל כך לופתות את הבטן, מכאיבות ומפעימות, שצריך לקרוא אותו כדי להבין.

זה הספר היחיד ממאות שעיצבתי, שבכיתי שוב ושוב בכל קריאה בו. שירים רבים בו פשוט עצרו את נשימתי בהתפעמות מיופיים, מאימה ומצער וכאב. לכן הרגשתי זכות גדולה ואחריות גדולה בתפקיד שקיבלתי – לתרגם את הכאב והיופי האלה לויזואליה. גם בעיצוב העטיפה וגם בפנים הספר.

 

מילותיה של רוית הן מלאכת תחרה עדינה, המתבדרת ברוח ורושמת בעדינות בעדינות דמות וכאב, הולכת וחומקת מאיתנו, כלה.

לבן על לבן, הבל פה של נשימה הולכת ודועכת.

זה גם היה הקונספט שרוית הביאה מבלי שידעה כיצד בדיוק ניתן ליצור את זה, ויחד נתנו לרעיון הגשמה על גבי הנייר. עיצוב העטיפה ואלמנט התחרה עליה היה עבודת נמלים של כוונונים עדינים ודיוקים.

עברנו דרך מורכבת בניסיון למצוא פתרונות הפקה לרעיונות האווריריים, בהתעקשות להיות מדויקות בבחירת הנייר ואופן ההפקה. נדרש קוסם של ממש שהצליח לקחת תכנון הפקה שרבים אמרו שהוא לא אפשרי, ולייצר אותו ממש כמו שדמיינו (ישראל מדפוס גבעון). עדין עדין, ומדויק.

 

נדירות העבודות מסוג זה עבורי. נדירה הכתיבה של רוית, ונדירים הספרים כגון זה.