סנאי ירוק
הבחור החתיך הזה על כריכת הספר הוא אבא שלי, צבי.
במשך שנים אני עוקבת בהשתאות אחר החברות יוצאת הדופן של אבא שלי וחבריו למחלקה במילואים, חברות קרובה שעודה פעילה מאד, גם עשרות שנים אחרי שהם השתחררו ממילואים.
אבל מה שלא ידעתי על הסיפור של אבא שלי וחבריו למילואים, זה שהם לא רק טיילו בג׳יפים בחולות ועשו על האש כשיצאו למילואים, אלא היו שותפים לסיפור יוצא דופן בתולדות צה״ל, שלא היה כמותו לפניו ולא אחריו. יחידה שנוצרה מהיוזמה של אבי וחבריו, ותרמה תרומה ייחודית שבצה״ל לא הבינו כמה היא נחוצה עד שחיילים פשוטים יזמו אותה, מתוך חולות סיני, לאחר מלחמת יום כיפור.
יאיר דוד, חבר של אבא שלי שליווה חצי מהצד את המחלקה הזו וסיפורה, הבין שחשוב לתעד את הסיפור ולהעלות אותו על הכתב.
דורון ואני גויסנו כצוות לסייע בהוצאת הספר לאור. דורון ערך עריכה ספרותית ולשונית (ויותר על כך תוכלו לקרוא בפוסט הזה), ואני עיצבתי את עטיפת הספר, על בסיס התמונה מימיה הראשונים של המחלקה בסיני, ומפת האיזור בו ישבה אז.
