לספר סיפור זאת אמנות. בתרבויות שבטיות עתיקות היו מספרי הסיפורים נמצאים תמיד במרכז ההתרחשות, זוכים לאוזן קשבת ולכבוד רב משאר הנוכחים. “למספר הסיפורים היה שמור המקום הטוב ביותר ליד המדורה”, אמר מספר הסיפורים ארוך האף בפתיחת כל פרק בסדרה הגאונית של אמן הבובות ג’ים הנסון.

לכל אחד יש סיפור לספר. כל אדם נושא בקרבו ארכיב של זכרונות – חלקם נפלאים, חלקם עגומים: זכרונות של ילדות ובגרות, אהבות ושנאות, הישגים וכשלונות, איחודים ופרידות, התיישבות ונדודים… לכל אחד סיפור שמבקש לצאת החוצה, לפרוץ את גבולות הזיכרון הפרטי, לזנק אל העולם.

אך כדי לתת לסיפור הזה מקום וקול בעולם, צריך גם לדעת לספר אותו; לפרוט על מיתרי הרגש; ללחוץ על נקודות המתח; לחלץ את מוקדי הדרמה; להדהים, לרתק, להצחיק, להפתיע, לעורר מחשבה…

אנחנו יודעים לעשות זאת.